פסק-דין בתיק ע"א 1859/04

זהו ערעור על החלטת ועדת העררים (להלן: " הוועדה") לפי חוק נכי רדיפות הנאצים, התשי"ז-1957 (להלן: " חוק הרדיפות") שליד בית משפט השלום בתל אביב (בראשות כבוד השופט מוקי לנדמן), מיום 3.2.04 בתיק ו"ע 1958/02, שקיבלה את ערר המערער באופן חלקי, כפי שיפורט להלן.

1.                    רקע

(א)                המערער פנה למשיבה בשנת 1959 והוכר נכה רדיפות הנאצים.

(ב)                 להלן פירוט ההליכים שנקט המערער על-פי חוק הרדיפות לשם הכרת נכותו ושיעורה - פירוט שאינו שנוי במחלוקת, שפורט בהחלטת הוועדה, ושלמען שלמות התמונה נביאו גם אנו:

1.                 ביום 1.4.59 פנה המערער למשיבה ללא פירוט פגימותיו.

2.                 ביום 14.8.60 נחקר המערער אצל המשיבה וטען למספר פגימות: שחפת ריאות, קוליטיס, ברונכיטיס, מחלה אלרגית של האף וכאבי ראש, לחץ דם וסחרחורות, צרבת והפרעות עיכול.

3.                 ביום 6.10.61 הוכרה נכותו בגין שחפת ריאות, קוליטיס וגסטריטיס (חלק), אך לא נקבע דבר לגבי הברונכיטיס.

4.                 ביום 10.2.99 ביקש המערער להופיע לפני ועדה רפואית בשל מצב בריאותו. ביום 21.7.99 התכנסה ועדה רפואית, ונקבעו למערער (ביום 28.7.99) אחוזי נכות כדלקמן: 20% בגין שחפת ריאות, 10% בגין קוליטיס, 5% בגין גסטריטיס (לנוכח הכרה במחצית מחמת הרדיפות).  שיעור הנכות המשוקלל שנקבע למערער - 31.6%.

5.                 המערער הגיש ערעור על החלטת הוועדה הרפואית. ביום 31.10.99  קיבלה ועדה רפואית עליונה את ערעורו, והוכרה נכותו בגין תגובה נפשית לרדיפות, בשיעור 20%. שיעור הנכות המשוקלל הועמד על 45.3%.

6.                 המערער פנה שוב לוועדה רפואית עליונה, שהחליטה ביום 12.1.00 להעלות את אחוז נכותו בגין שחפת הריאות ל-30%. שיעור הנכות המשוקלל הועמד אפוא על 52.1%.

7.                 המערער הגיש ערעור (ע"א (ת"א) 1344/00) על החלטת הוועדה הרפואית העליונה (מיום 12.1.00), וביום 4.6.00 קיבל בית המשפט המחוזי (השופט חיים פורת) את הערעור באופן חלקי, וקבע, בין היתר, כי מאחר שהוועדות הרפואיות מעולם לא נקבו בתקנה שעל-פיה הוכרה נכותו של המערער בגין הגסטריטיס והקוליטיס, ומאחר שהמערער טען להחמרה - יפנה המערער שוב לוועדה רפואית. עוד קבע בית המשפט, שלגבי הריאות שגתה הוועדה הרפואית שלא קבעה אחוזי נכות לגבי שלוש פגימות שונות: (א) כריתת האונה, (ב) דלקת קרום הריאה והידבקויות, (ג) דלקת כרונית של הסימפונות (ברונכיטיס). לכן, הוחזר העניין לוועדה הרפואית, כדי שתקבע שיעור נכות נפרד לכל אחת מהפגימות.

8.                 ביום 5.4.01 קבעה ועדה רפואית עליונה, בעקבות פסק-דינו של בית המשפט המחוזי, את שיעור נכותו של המערער בגין כל פגימה בנפרד, תוך ציון התקנה הרלוונטית: קוליטיס - 10%, נפשי - 20%, גסטריטיס - 5%, שחפת: כריתת אונה - 30%, שחפת: הידבקויות - 20%. שיעור הנכות המשוקלל של המערער הועמד על 61.7%.

9.                 המערער ערער על החלטת הוועדה הרפואית העליונה (מיום 5.4.01) לבית המשפט המחוזי. ערעורו התקבל, והוכרה לו נכות עקרונית בגין ברונכיטיס.

10.              ביום 4.9.01 נקבעה למערער נכות בשיעור 5% בגין ברונכיטיס, ושיעור נכותו המשוקלל הועמד על 63.6%.

11.              המערער פנה לוועדה הרפואית בטענה לטעות בהפרשי התשלום ואופן החישוב. ביום 4.10.01 השיבה הוועדה למערער כי טעתה, ושיעור נכותו בגין הברונכיטיס הועמד על 10%, עם נכות משוקללת של 65.5%.

12.              ביום 19.12.01 החליטה המשיבה כי התגמול בגין כל אחוזי הנכות יהיה מיום 1.4.54, וזאת למשך 10 שנים בשיעור מעודכן (ריאלי), והיתר בשיעור נומינלי לפי חוק הקיצבאות (פיצוי בעד איחור בתשלום), התשמ"ד-1984 (להלן: " חוק הקיצבאות"). ביום 15.1.02 פנה מנהל המשיבה למחלקת התשלומים במשיבה, והבהיר כי מאחר שמיום 1.7.99 מקבל המערער תגמולים לפי 65.5%, אזי יש להוסיף עד למועד זה השלמה לפי עשר שנים בשיעור מעודכן, והיתר בשיעור נומינלי על הרכיבים הנוספים בשחפת, והכל מיום 1.4.54.

13.              ביום 25.6.02 נתנה המשיבה החלטה לעניין החישוב. המערער הגיש ערר בדבר אופן החישוב - הוא הערר נושא הערעור.

14.              ביום 20.11.02 (בעקבות ועדה רפואית מיום 14.11.02) הוכרה למערער החמרה בנכות הנפשית, והועלה שיעור נכותו מ-20% ל-30%. שיעור הנכות המשוקלל הועמד על 68.84% מיום 1.7.02.

15.              המערער הגיש ערעור על החלטת הוועדה הרפואית העליונה, והעניין הוחזר לוועדה לבחינה מחודשת של שיעור הנכות בגין הברונכיטיס.